Papers by Ziv Yoffe
פורטלים ומדריכים. כתיבה אקדמית. תיזות ודיסרטציות
Ben-Gurion University of the Negev הספרייה הרפואית, Nov 16, 2011
פורטלים ומדריכים. כתיבה אקדמית. מדידת המאמר
Ben-Gurion University of the Negev הספרייה הרפואית, Nov 16, 2011
פורטלים ומדריכים. כתיבה אקדמית. ספרים
Ben-Gurion University of the Negev הספרייה הרפואית, Nov 16, 2011
פורטלים ומדריכים. כתיבה אקדמית. דף הבית
פורטלים ומדריכים. כתיבה אקדמית. Write-N-Cite
פורטלים ומדריכים. כתיבה אקדמית. מדידת המאמר
Roman Battle Tactics: from Marius to Trajan - Ziv Yoffe
מאז הרפורמות של קאמילוס (Camillus) במאה ... more Roman Battle Tactics: from Marius to Trajan - Ziv Yoffe
מאז הרפורמות של קאמילוס (Camillus) במאה ה-4 לפנה"ס, במשך כ-500 שנה סיפחה רומא תחת שליטתה עוד ועוד אזורים וארצות, עד לקבלת השליטה המלאה על כל הים התיכון. בשיא כוחה, נעו גבולות האימפריה הרומית מבריטניה, לים השחור, ועד צפון אפריקה. ללא ספק היו אלו ההצלחות הצבאיות הרבות אשר הביאו לרומא את ההגמוניה בים התיכון. מה אם כן היה סוד ההצלחה של הלגיונות? במחקר זה נבדוק את אמנות הקרב של הרומאים בתקופת הרפובליקה המאוחרת והאימפריה המוקדמת, וננסה לאפיין, עד כמה שניתן במסגרת מצומצמת זו, את הנקודות העיקריות של נושא זה. חשוב לזכור, כפי שנראה גם בהמשך, שלכל קרב היו את התכונות הייחודיות שלו, ולכן השימוש במילה "לאפיין" הינו בעייתי, אם כי בכל זאת ננסה להעניק מסגרת מוגדרת כלשהיא.
בפרק הראשון נציג את המסגרת של סוגי מבני הלחימה שהלגיונות הציבו לקראת כל קרב. הפרק השני הינו גרעין המחקר, בו נבדוק את דרך הלחימה של הלגיונר עצמו, הגורם החשוב ביותר על השלכות הקרב, וכן ננסה לבדוק את כלל ההתנהלות של מהלך העימות הפיזי. בפרק השלישי נבדוק את הגורמים הנוספים שנלחמו לצד הלגיונות בקרב, קרי חיל העזר והארטילריה. פרק זה מחולק ל-2 חלקים עיקריים: הדיון בפרשים והדיון ברגליים. הפרק יראה שלחילות הללו, ברוב המקרים, לא הייתה חשיבות רבה על הכרעת הקרב, למעט קרבות בעלי בעייתיות טופוגרפית וההצלחות בעקיפה ותקיפת אגפי האויב. גם הפרק הרביעי, המוקדש לפיקוד הלגיונות, יחולק ל-2 חלקים: הדרך בה הגנרל שלט על הנעשה בצבאו במהלך הקרב והעביר את פקודותיו, וכן דיון על חשיבותו של הגנרל עצמו בצבאות הרומיים.
Phalanx vs Legion The clash of the military Titans of ancient history. By Ziv Yoffe.
מאז תחילת ה... more Phalanx vs Legion The clash of the military Titans of ancient history. By Ziv Yoffe.
מאז תחילת הלחימה המאורגנת בעידן שלאחר תחילת התיעוד ההיסטורי, אף אחד מהארגונים הצבאיים לא היו כה דומיננטי בעת העתיקה כמו הפלנקס היווני/מקדוני והלגיון הרומי. הפלנקס היווני הצליח לבלום את הפלישה הפרסית לאירופה, והפלנקס המקדוני, בראשותם של פיליפ ה-2 ואלכסנדר הגדול, השתלט על הבלקן וכן כבש את המזרח והאימפריה הפרסית, ואף הגיע עד לאזורים של הודו ואפגניסטן. הלגיון הרומי, מצידו, עד לתקופת המלחמות המקדוניות, הצליח להשתלט על כל איטליה, סרדניה, סיציליה, חלק גדול מספרד, ואזורים בדרום גאליה וצפון אפריקה, ובהמשך ההיסטוריה הרומית השתלט על כל הים התיכון. אין ספק שהמפגש בין שתי שיטות הלחימה המצליחות ביותר של העת העתיקה אמור להוות נושא מרתק לחוקרי הטקטיקה הצבאית ולקלאסייקאים כאחד. כיצד קרה שדווקא הלגיון ניצח והביא את רומא להיות המעצמה הגדולה ביותר במערב? כיצד סדרה של קרבות הכריזה על עליונותו של הלגיון, ובכך גם על הכוח הצבאי החזק והמצליח ביותר שראה העולם העתיק? במאמר זה אנו נעבור בצורה דקדקנית על העדויות השונות של העימותים בין שני הצדדים ונבחן מבחינה טקטית את כל הקרבות שבין שני הצדדים.
נושא זה מעניין גם מכיוון שלשתי שיטות הלחימה היה מקור זהה. הפלנקס הופיע ביוון במאות ה-8 או ה-7 לפנה"ס לאחר עידן הלחימה ההומרית, אשר הייתה מאופיינת בלחימה יותר מפוזרת, דו-קרבות, ואולי גם שימוש מסוים במרכבות. עדות למבנה כזה קיימת מהמזרח עוד מהאלף ה-3 לפנה"ס, על מצבת אבן הגיר המפורסמת המוכרת כ-"מצבת הנשרים" ("Stele of the Vultures"), אשר מראה צבא שוּמרי במבנה פלנקס ברור . בין אם היוונים אימצו שיטה זו כחלק מההשפעות המזרחיות של התקופה האוריינטלית או בין אם הייתה זו התפתחות מקומית והדמיון נובע מכך שהייתה זו הדרך הטובה ביותר להלחם במבנה מוגן ומאורגן, הפלנקס הפך במהרה לכוח המשמעותי ביותר של היוונים, וההופליטים הפכו לחיילים ושכירי החרב האיכותיים ביותר של התקופה. הצלחת הפלנקס הביאה לאימוצו בידי עמים אחרים כגון האטרוסקים, וכן הרומאים עצמם במאה ה-6 לפנה"ס. לרוע המזל, ההיסטוריה לא השאירה עדויות לעימות בין הלגיונות של הרפובליקה התיכונה לפלנקס היווני הקלאסי, אך קיימות עדויות, אותן נבחן בהמשך, ללחימה של הלגיונות בפלנקס המקדוני/הלניסטי. מעניין הוא שהן הרומאים והן המקדונים שינו את צורת לחימתם הקודמת המאופיינת בפלנקס הקלאסי לאחר כישלונות, אך שניהם בהחלט ביססו את שיטותיהם החדשות על מבנה הפלנקס: הרומאים הצליחו, בעזרת שיטת הפלנקס, לכבוש חלקים גדולים של איטליה, בעיקר מהאטרוסקים, אך שיטה זו לא הייתה מספיק טובה על מנת לבלום את הפלישה הגאלית בתחילת המאה ה-4. בעקבות הפלישה באו הרפורמות הרומיות המשויכות לקאמילוס (Camillus), אם כי ייתכן ואלו כללו גם לאטינים אחרים, ובעקבות זאת שיטת הפלנקס נעלמה, ובמקומה הוקם הלגיון המניפולרי (Liv. 8.8). עם זאת, נראה שהרומאים בכל זאת עדיין לא סמכו לחלוטין על השיטה החדשה, והשורה האחרונה של המניפולות, הטריירי, עדיין נלחמה בצורה שהזכירה יותר את הפלנקס, דבר שנמשך מעבר למלחמות המקדוניות ועד סוף המאה ה-2 לפנה"ס. בכל מקרה, אין ספק שמבנה מאורגן זה היה התפתחות ישרה של הפלנקס, ולמרות שאין זה המקום להרחיב על כך, ניתן לומר שללגיון היו מאפיינים דומים רבים למבנה הקודם. גם הפלנקס המקדוני, כאמור, התפתח מהפלנקס הקלאסי, אך למקדונים לא היה מרחב פעולה רב לרפורמות. התבוסה הקשה לאילירים ב-359 והמחסור בכספים אשר לא אפשר לרכוש שכירי חרב לא השאירו לפיליפ ה-2, המלך החדש, הרבה ברירות – לייצר צבא מצליח או להיכבש. כמובן שבתקופה זו מבנים עמוקים היו כבר דבר מוכר (Xen. Hell. 6.4.12), ופיליפ אף למד על שיטות לחימה עדכניות מאפמינונדס (Epaminondas) עצמו בזמן שישב בשבי בתבאי (Dio Chrys. Or. 49.5), וכן הכיר את הגנרל האתונאי איפקרטס (Iphicrates), אשר השתמש בחניתות ארוכות ומגנים קטנים (Nep. Iph. 1,3); אולם, הפלנקס המקדוני שיצר מהצורך המיידי היה בהחלט דבר חדש ויוצא דופן. כך, היותו של פלנקס זה התפתחות ישירה של הפלנקס היווני מראה לנו, כפי שצוין, שהקרבות בין הצבאות הרומיים וההלניסטיים היו מבוססים על שיטות לחימה שהתפתחו ממקור זהה.
Battle of the Catalaunian Plains The last victory of the Romans. By Ziv Yoffe.
אחרי שהשפיל את קו... more Battle of the Catalaunian Plains The last victory of the Romans. By Ziv Yoffe.
אחרי שהשפיל את קונסטנטינופול והמזרח בשנת 449 , אטילה ההוני החל להביט לכיוון מערב. ניצחונותיו
הרבים והפחד שזרע ברחבי שתי האימפריות נתנו לו כבר בשלב זה את האפשרות לבוא בדרישות גם
כלפי האימפריה המערבית. במהלך הזמן אטילה הלך והגדיל את דרישותיו עד לשלב בו ביקש את
השליטה על מחצית מהאימפריה המערבית. בקשה זו באה עקב קשריו עם הונוריה ) Honoria (, אחותו
המרדנית של האימפראטור ואלנטניאנוס ) Valentinian ( ה- 3 , אשר ביקשה להתחתן עם אטילה במקום
הסנטור שאליו הייתה מאורסת כנגד רצונה, ובכך לתת לבעלה ההוני חזקה על מחצית האימפריה. אולם,
בשנת 450 פחתה השפעתם של ההונים על אירופה עקב מדיניותו הלוחמנית של מרקיאנוס ) Marcian ,)
האימפראטור החדש של המזרח, אשר ביקש להפסיק את התשלומים לאטילה, ועקב עלייתה של מדיניות
אנטי הונית במערב. השלטונות המערביים הודיעו לאטילה שלא יוכל להתחתן עם הונוריה ולקבל את -
השליטה אותה ביקש להשיג, וכן החלו להיווצר בריתות אנטי הונית עם שבטים גרמניים שונים. כתוצאה -
מכך, פתח אטילה במערכה צבאית, אותה כנראה היה מבצע בכל מקרה. מסיבה שאינה ברורה, ושעליה
ישנן השערות רבות אותן לא נוכל לפרט כאן, המערכה הופנתה דווקא כנגד האימפריה המערבית ולא
כנגד מרקיאנוס. בתחילת 451 יצאו ההונים מפָנוֹניה, חצו את הדנובה, ומסיבה שגם היא אינה מובנת,
פלשו לגאליה ולא לאיטליה. מול אטילה עמד פלאביוס אטיוס ) Aëtius (, המפקד העליון ) magister militum ( של הצבאות הרומיים באימפריה המערבית, אשר עד לשלב זה הפגין תמיד יחס חיובי להונים.
אטיוס חשד שהמטרה האולטימטיבית של אטילה היא כל מערב אירופה ולא רק גאליה או הויזגותים, או
שפחד מאפשרות של ברית ויזגותית הונית, ולכן יצא לטולוז על מנת להגיע להסכם עם תאודוריק - -
( Theodoric, Theodorid ( הראשון, מלך הויזגותים. למרות יחסי האיבה בין השניים, אשר התקיימו
עשרות שנים, הצליחו הרומאים בסופו של דבר לשכנע את תאודוריק לשתף איתם פעולה ולא לעמוד לבד
מול הפולשים. בינתיים, כבר הספיק אטילה לשרוף לא מעט ערים גאליות ופשט על בלגיה. בתחילת
אפריל בזזו ההונים את מ ץ ואחר כך את ריימס. ייתכן שההונים גם הגיעו להסכם עם סנגיבנוס -
( Sangibanus (, מלך האלאנים, כדי שיבגוד באטיוס וייתן לאטילה את השליטה על אורליאן במידה ויבוא
לכבוש אותה, אך הדבר אינו ברור. כך או כך, בסוף אפריל או תחילת מאי הטיל אטילה מצור על
אורליאן. אטיוס התעכב באיטליה עקב רעב כבד שפקד את האזור, רעב אשר השאיר אותו עם כמה חילות
עזר בלבד. בסופו של דבר, הרומאים חצו את האלפים, נפגשו עם תאודוריק ויצאו להציל את אורליאן.
כנראה שההונים כבר היו בתוך העיר כאשר הרומאים והויזגותים הגיעו, אך, בדרך שאינה מובנת, הכוחות
המערביים הצליחו לגרש את הפולשים מהעיר. כוחותיו של אטילה נסוגו כ- 150 קילומטרים לכיוון צפון-
מערב, לאזור "השדות הקאטאלאוניים" ) Catalaunian (, שם נפגשו עם כוחותיו של אטיוס, וניהלו את
הקרב ההיסטורי.
Thesis Chapters by Ziv Yoffe
Ben-Gurion University, 2009
The last two decades seen a vast growth in the field of battle dynamics studies. The variety of t... more The last two decades seen a vast growth in the field of battle dynamics studies. The variety of themes examined in this research consists of topics such as the role of the general, the importance of battle formations, the effect of the weapon types, and more; in addition, there were even psychological attempts conducted to inspect the mentality of the individuals on the battlefield. This thesis aims to examine another aspect under the framework of the ancient battle studies, one which has not been studied ere: battles between Roman legions.
The Roman civil wars have provided a generous number of battles in which the legions have stood one against the other. Therefore, regarding the Roman armies’ similar fighting techniques and identical weapons, it would by all means be provoking to probe these armies' – which are considered as the most successful in the classical world - warfare in frontal combats between themselves. The themes under examination shall be as followed: the factors which have decided the final faith of the battles; the extent of the legions’ identicalness to each other; the variables that distinguished between the different legions; the conclusions able to be drawn from the rising findings and their contribution to the modern military history research. These conclusions will be exceptionally important to today's great number of studies due to the fact, as aforesaid, that up until now no research has inspected the framework examined in this thesis; the battles between legions are usually being inserted into the general frame of combats in the Roman world.
We shall recognize the ability of these battles to reflect the general traits of the combats of the period; but more importantly, we shall realize what characteristics were unique to them, hence the characteristics which cannot be referred to as typical. There cannot be any doubt that when the legions fought one another with similar weapons and battle techniques, these confrontations carried unique characteristics that would be absent in combats against a non Roman foe.
Uploads
Papers by Ziv Yoffe
מאז הרפורמות של קאמילוס (Camillus) במאה ה-4 לפנה"ס, במשך כ-500 שנה סיפחה רומא תחת שליטתה עוד ועוד אזורים וארצות, עד לקבלת השליטה המלאה על כל הים התיכון. בשיא כוחה, נעו גבולות האימפריה הרומית מבריטניה, לים השחור, ועד צפון אפריקה. ללא ספק היו אלו ההצלחות הצבאיות הרבות אשר הביאו לרומא את ההגמוניה בים התיכון. מה אם כן היה סוד ההצלחה של הלגיונות? במחקר זה נבדוק את אמנות הקרב של הרומאים בתקופת הרפובליקה המאוחרת והאימפריה המוקדמת, וננסה לאפיין, עד כמה שניתן במסגרת מצומצמת זו, את הנקודות העיקריות של נושא זה. חשוב לזכור, כפי שנראה גם בהמשך, שלכל קרב היו את התכונות הייחודיות שלו, ולכן השימוש במילה "לאפיין" הינו בעייתי, אם כי בכל זאת ננסה להעניק מסגרת מוגדרת כלשהיא.
בפרק הראשון נציג את המסגרת של סוגי מבני הלחימה שהלגיונות הציבו לקראת כל קרב. הפרק השני הינו גרעין המחקר, בו נבדוק את דרך הלחימה של הלגיונר עצמו, הגורם החשוב ביותר על השלכות הקרב, וכן ננסה לבדוק את כלל ההתנהלות של מהלך העימות הפיזי. בפרק השלישי נבדוק את הגורמים הנוספים שנלחמו לצד הלגיונות בקרב, קרי חיל העזר והארטילריה. פרק זה מחולק ל-2 חלקים עיקריים: הדיון בפרשים והדיון ברגליים. הפרק יראה שלחילות הללו, ברוב המקרים, לא הייתה חשיבות רבה על הכרעת הקרב, למעט קרבות בעלי בעייתיות טופוגרפית וההצלחות בעקיפה ותקיפת אגפי האויב. גם הפרק הרביעי, המוקדש לפיקוד הלגיונות, יחולק ל-2 חלקים: הדרך בה הגנרל שלט על הנעשה בצבאו במהלך הקרב והעביר את פקודותיו, וכן דיון על חשיבותו של הגנרל עצמו בצבאות הרומיים.
מאז תחילת הלחימה המאורגנת בעידן שלאחר תחילת התיעוד ההיסטורי, אף אחד מהארגונים הצבאיים לא היו כה דומיננטי בעת העתיקה כמו הפלנקס היווני/מקדוני והלגיון הרומי. הפלנקס היווני הצליח לבלום את הפלישה הפרסית לאירופה, והפלנקס המקדוני, בראשותם של פיליפ ה-2 ואלכסנדר הגדול, השתלט על הבלקן וכן כבש את המזרח והאימפריה הפרסית, ואף הגיע עד לאזורים של הודו ואפגניסטן. הלגיון הרומי, מצידו, עד לתקופת המלחמות המקדוניות, הצליח להשתלט על כל איטליה, סרדניה, סיציליה, חלק גדול מספרד, ואזורים בדרום גאליה וצפון אפריקה, ובהמשך ההיסטוריה הרומית השתלט על כל הים התיכון. אין ספק שהמפגש בין שתי שיטות הלחימה המצליחות ביותר של העת העתיקה אמור להוות נושא מרתק לחוקרי הטקטיקה הצבאית ולקלאסייקאים כאחד. כיצד קרה שדווקא הלגיון ניצח והביא את רומא להיות המעצמה הגדולה ביותר במערב? כיצד סדרה של קרבות הכריזה על עליונותו של הלגיון, ובכך גם על הכוח הצבאי החזק והמצליח ביותר שראה העולם העתיק? במאמר זה אנו נעבור בצורה דקדקנית על העדויות השונות של העימותים בין שני הצדדים ונבחן מבחינה טקטית את כל הקרבות שבין שני הצדדים.
נושא זה מעניין גם מכיוון שלשתי שיטות הלחימה היה מקור זהה. הפלנקס הופיע ביוון במאות ה-8 או ה-7 לפנה"ס לאחר עידן הלחימה ההומרית, אשר הייתה מאופיינת בלחימה יותר מפוזרת, דו-קרבות, ואולי גם שימוש מסוים במרכבות. עדות למבנה כזה קיימת מהמזרח עוד מהאלף ה-3 לפנה"ס, על מצבת אבן הגיר המפורסמת המוכרת כ-"מצבת הנשרים" ("Stele of the Vultures"), אשר מראה צבא שוּמרי במבנה פלנקס ברור . בין אם היוונים אימצו שיטה זו כחלק מההשפעות המזרחיות של התקופה האוריינטלית או בין אם הייתה זו התפתחות מקומית והדמיון נובע מכך שהייתה זו הדרך הטובה ביותר להלחם במבנה מוגן ומאורגן, הפלנקס הפך במהרה לכוח המשמעותי ביותר של היוונים, וההופליטים הפכו לחיילים ושכירי החרב האיכותיים ביותר של התקופה. הצלחת הפלנקס הביאה לאימוצו בידי עמים אחרים כגון האטרוסקים, וכן הרומאים עצמם במאה ה-6 לפנה"ס. לרוע המזל, ההיסטוריה לא השאירה עדויות לעימות בין הלגיונות של הרפובליקה התיכונה לפלנקס היווני הקלאסי, אך קיימות עדויות, אותן נבחן בהמשך, ללחימה של הלגיונות בפלנקס המקדוני/הלניסטי. מעניין הוא שהן הרומאים והן המקדונים שינו את צורת לחימתם הקודמת המאופיינת בפלנקס הקלאסי לאחר כישלונות, אך שניהם בהחלט ביססו את שיטותיהם החדשות על מבנה הפלנקס: הרומאים הצליחו, בעזרת שיטת הפלנקס, לכבוש חלקים גדולים של איטליה, בעיקר מהאטרוסקים, אך שיטה זו לא הייתה מספיק טובה על מנת לבלום את הפלישה הגאלית בתחילת המאה ה-4. בעקבות הפלישה באו הרפורמות הרומיות המשויכות לקאמילוס (Camillus), אם כי ייתכן ואלו כללו גם לאטינים אחרים, ובעקבות זאת שיטת הפלנקס נעלמה, ובמקומה הוקם הלגיון המניפולרי (Liv. 8.8). עם זאת, נראה שהרומאים בכל זאת עדיין לא סמכו לחלוטין על השיטה החדשה, והשורה האחרונה של המניפולות, הטריירי, עדיין נלחמה בצורה שהזכירה יותר את הפלנקס, דבר שנמשך מעבר למלחמות המקדוניות ועד סוף המאה ה-2 לפנה"ס. בכל מקרה, אין ספק שמבנה מאורגן זה היה התפתחות ישרה של הפלנקס, ולמרות שאין זה המקום להרחיב על כך, ניתן לומר שללגיון היו מאפיינים דומים רבים למבנה הקודם. גם הפלנקס המקדוני, כאמור, התפתח מהפלנקס הקלאסי, אך למקדונים לא היה מרחב פעולה רב לרפורמות. התבוסה הקשה לאילירים ב-359 והמחסור בכספים אשר לא אפשר לרכוש שכירי חרב לא השאירו לפיליפ ה-2, המלך החדש, הרבה ברירות – לייצר צבא מצליח או להיכבש. כמובן שבתקופה זו מבנים עמוקים היו כבר דבר מוכר (Xen. Hell. 6.4.12), ופיליפ אף למד על שיטות לחימה עדכניות מאפמינונדס (Epaminondas) עצמו בזמן שישב בשבי בתבאי (Dio Chrys. Or. 49.5), וכן הכיר את הגנרל האתונאי איפקרטס (Iphicrates), אשר השתמש בחניתות ארוכות ומגנים קטנים (Nep. Iph. 1,3); אולם, הפלנקס המקדוני שיצר מהצורך המיידי היה בהחלט דבר חדש ויוצא דופן. כך, היותו של פלנקס זה התפתחות ישירה של הפלנקס היווני מראה לנו, כפי שצוין, שהקרבות בין הצבאות הרומיים וההלניסטיים היו מבוססים על שיטות לחימה שהתפתחו ממקור זהה.
אחרי שהשפיל את קונסטנטינופול והמזרח בשנת 449 , אטילה ההוני החל להביט לכיוון מערב. ניצחונותיו
הרבים והפחד שזרע ברחבי שתי האימפריות נתנו לו כבר בשלב זה את האפשרות לבוא בדרישות גם
כלפי האימפריה המערבית. במהלך הזמן אטילה הלך והגדיל את דרישותיו עד לשלב בו ביקש את
השליטה על מחצית מהאימפריה המערבית. בקשה זו באה עקב קשריו עם הונוריה ) Honoria (, אחותו
המרדנית של האימפראטור ואלנטניאנוס ) Valentinian ( ה- 3 , אשר ביקשה להתחתן עם אטילה במקום
הסנטור שאליו הייתה מאורסת כנגד רצונה, ובכך לתת לבעלה ההוני חזקה על מחצית האימפריה. אולם,
בשנת 450 פחתה השפעתם של ההונים על אירופה עקב מדיניותו הלוחמנית של מרקיאנוס ) Marcian ,)
האימפראטור החדש של המזרח, אשר ביקש להפסיק את התשלומים לאטילה, ועקב עלייתה של מדיניות
אנטי הונית במערב. השלטונות המערביים הודיעו לאטילה שלא יוכל להתחתן עם הונוריה ולקבל את -
השליטה אותה ביקש להשיג, וכן החלו להיווצר בריתות אנטי הונית עם שבטים גרמניים שונים. כתוצאה -
מכך, פתח אטילה במערכה צבאית, אותה כנראה היה מבצע בכל מקרה. מסיבה שאינה ברורה, ושעליה
ישנן השערות רבות אותן לא נוכל לפרט כאן, המערכה הופנתה דווקא כנגד האימפריה המערבית ולא
כנגד מרקיאנוס. בתחילת 451 יצאו ההונים מפָנוֹניה, חצו את הדנובה, ומסיבה שגם היא אינה מובנת,
פלשו לגאליה ולא לאיטליה. מול אטילה עמד פלאביוס אטיוס ) Aëtius (, המפקד העליון ) magister militum ( של הצבאות הרומיים באימפריה המערבית, אשר עד לשלב זה הפגין תמיד יחס חיובי להונים.
אטיוס חשד שהמטרה האולטימטיבית של אטילה היא כל מערב אירופה ולא רק גאליה או הויזגותים, או
שפחד מאפשרות של ברית ויזגותית הונית, ולכן יצא לטולוז על מנת להגיע להסכם עם תאודוריק - -
( Theodoric, Theodorid ( הראשון, מלך הויזגותים. למרות יחסי האיבה בין השניים, אשר התקיימו
עשרות שנים, הצליחו הרומאים בסופו של דבר לשכנע את תאודוריק לשתף איתם פעולה ולא לעמוד לבד
מול הפולשים. בינתיים, כבר הספיק אטילה לשרוף לא מעט ערים גאליות ופשט על בלגיה. בתחילת
אפריל בזזו ההונים את מ ץ ואחר כך את ריימס. ייתכן שההונים גם הגיעו להסכם עם סנגיבנוס -
( Sangibanus (, מלך האלאנים, כדי שיבגוד באטיוס וייתן לאטילה את השליטה על אורליאן במידה ויבוא
לכבוש אותה, אך הדבר אינו ברור. כך או כך, בסוף אפריל או תחילת מאי הטיל אטילה מצור על
אורליאן. אטיוס התעכב באיטליה עקב רעב כבד שפקד את האזור, רעב אשר השאיר אותו עם כמה חילות
עזר בלבד. בסופו של דבר, הרומאים חצו את האלפים, נפגשו עם תאודוריק ויצאו להציל את אורליאן.
כנראה שההונים כבר היו בתוך העיר כאשר הרומאים והויזגותים הגיעו, אך, בדרך שאינה מובנת, הכוחות
המערביים הצליחו לגרש את הפולשים מהעיר. כוחותיו של אטילה נסוגו כ- 150 קילומטרים לכיוון צפון-
מערב, לאזור "השדות הקאטאלאוניים" ) Catalaunian (, שם נפגשו עם כוחותיו של אטיוס, וניהלו את
הקרב ההיסטורי.
Thesis Chapters by Ziv Yoffe
The Roman civil wars have provided a generous number of battles in which the legions have stood one against the other. Therefore, regarding the Roman armies’ similar fighting techniques and identical weapons, it would by all means be provoking to probe these armies' – which are considered as the most successful in the classical world - warfare in frontal combats between themselves. The themes under examination shall be as followed: the factors which have decided the final faith of the battles; the extent of the legions’ identicalness to each other; the variables that distinguished between the different legions; the conclusions able to be drawn from the rising findings and their contribution to the modern military history research. These conclusions will be exceptionally important to today's great number of studies due to the fact, as aforesaid, that up until now no research has inspected the framework examined in this thesis; the battles between legions are usually being inserted into the general frame of combats in the Roman world.
We shall recognize the ability of these battles to reflect the general traits of the combats of the period; but more importantly, we shall realize what characteristics were unique to them, hence the characteristics which cannot be referred to as typical. There cannot be any doubt that when the legions fought one another with similar weapons and battle techniques, these confrontations carried unique characteristics that would be absent in combats against a non Roman foe.